פסק-דין בתיק ת"א 45089-03-11

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, תוך קביעת רף עליון לפסיקתי אשר הועמד על הסך של 22,000 ש"ח בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.

1. התובע, יליד שנת 1941, פנסיונר, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 16.10.10 בעת שחצה כביש כהולך רגל ורכב הנהוג על ידי נתבעת 1 ומבוטח בביטוח חובה על ידי נתבעת 2, פגע בו.

2. התובע התקבל בבית חולים כרמל לאחר התאונה, נבדק בחדר המיון ואובחן כסובל מחבלה בגפיו התחתונות. התובע שוחרר מבית החולים לאחר בדיקתו, בחלוף מספר שעות, והומלץ לו על מנוחה תוך הרמת רגליים וקירור מקומי.

3. צילומים שבוצעו לקרסול רגלו השמאלית בקופת החולים לאחר מספר ימים, על רק המשך תלונות, לא אבחנו ממצא חבלתי, אולם התובע המשיך והתלונן על כאבים וביום 3.11.10 הגיע שוב לחדר מיון בבית חולים כרמל ואובחן כסובל מבצקת ופצע נמקי בקרסול שמאל. בוצעה הטרייה של הפצע וניתנו לתובע הוראות להמשך טיפול עצמאי בו עם המלצה לרגל מורמת ככל האפשר.

4. על אף הטיפול הרפואי שקיבל התובע, מצב הפצע החמיר והוא פנה בשלישית לבית חולים כרמל ביום 14.11.10 ואושפז עד ליום 30.11.10 לצורך טיפול בפצע. במהלך האשפוז בוצע ניתוח להשתלת עור שנלקח מירך שמאל של התובע, והוא שוחרר עם המלצה לטיפול שוטף בשתל (בחבישה ומשחות), הימנעות מהרטבתו, מנוחה בבית למשך 7 ימים והימנעות ממאמצים למשך 6 שבועות.

5. המשך המעקב הרפואי מעיד על קליטה תקינה של השתל, אולם ניתן לראות כי במשך תקופה נוספת עד לחודש 6/11 נזקק התובע לטיפול (משחות שונות) באיזור השתל בקרסול ובאזור ממנו נלקח השתל, בירך, וכן הומלץ לו (בחלק מהתקופה) על מנוחה עם רגל מורמת.

6. התובע טען לקיומה של נכות פלסטית, אולם בהתאם להסדר הדיוני הוסכם כי התובע יציג תמונות לבית המשפט אשר יוכל להתרשם ממצב הצלקות בקרסולו ובירכו. תמונות כאלה אכן הוצגו וניתן להתרשם כי אכן נותרו לתובע צלקות ברורות ובולטות הן בקרסול והן בירך.

7. התובע בסיכומיו (תוך התעלמות מההסדר הדיוני באשר לגובה פסיקת בית המשפט) מבקש לפסוק לו סך של 68,900 ש"ח המורכבים מהסכומים הבאים:

15,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר.

15,000 ש"ח בגין עזרה במשק הבית בעבר.

20,000 ש"ח בגין הוצאות לנסיעות מוגברות והוצאות רפואיות בעתיד

18,900 ש"ח בגין נזק לא ממוני - (חישוב המבוסס על 10% נכות פלסטית ו-27 ימי אשפוז). לטענת התובע יש לקחת בחשבון את הסבל הרב שסבל במהלך הטיפול בפצע שנגרם לו בתאונה, וןכן את העובדה שבשל פגיעתו היה מוגבל במהלך תקופה ארוכה ואף נאלץ לוותר על פעילות ספורטיבית בה עסק קודם לתאונה.

8. הנתבעות מנגד טוענות כי יש לפסוק סכום של 15,080 ש"ח הכולל פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 13,508 ש"ח (על בסיס 10% נכות פלסטית ו-7 ימי אשפוז, ובניכוי גיל), וכן 500 ש"ח הוצאות נסיעת ו-1,000 ש"ח עזרת צד ג'.

הנתבעות מדגישות כי הנכות בה מדובר, בהנחה שנותרה כזו, הינה אסטתית בלבד וחסרת משמעות תפקודית ובכל מקרה, לא הוכחה עזרה בפועל ובשכר, או נשיאה בהוצאות רפואיות מעבר לסכום המוצע על ידה.

לאחר בחינת מלוא המסמכים שצירף התובע לסיכומיו, לרבות קבלות בגין הוצאות רפואיות בעבר (על סך של כ-500 ש"ח שניתן לייחס לפגיעה בתאונה) ובהתחשב בטיפולים שנזקק להם עד להחלמת הפצע בקרסול ואזור הירך ממנו נלקח השתל, וכן בהמלצות למנוחה לתקופות שונות במהלך 8 שחודשים עד לריפוי מלא של הפצע, ומנגד לאור ימי האשפוז שהינם 17 ימים (ולא 7 או 27! שכן ימי ביקור בחדר המיון ללא אשפוז, אינם נכללים במניית ימי האשפוז), כך שהסכום לפיצוי בגין נזק לא ממוני על פי חישוב המבוסס על 10% מסתכם לסך של 16,700 ש"ח, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע את הסך של 20,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 11% בצירוף מע"מ והחזר אגרה ששולמה.

בהתאם להחלטתי בדבר חיוב התובע בהוצאות לאוצר המדינה, אני מורה כי מתוך הסכום הפסוק לטובת התובע יעבירו הנתבעות סך של 1,200 ש"ח לטובת אוצר המדינה (בדרך של הפקדה במזכירות בית המשפט). יתרת הסכום תשולם לתובע בתוך 30 יום.

לאור ההסדר הדיוני ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה.

ניתן היום,  ג' תמוז תשע"ג, 11 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: